החלטה בתיק רע"א 38572-01-12

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ע' אטיאס) מיום 18.12.11 בת"א 1835-02-11 שבה היא קיבלה את בקשת המשיבים והורתה למבקש להשיב על שאלון ולגלות מסמכים מסוימים שגילויים התבקש על ידי המשיבים (" ההחלטה").

עיינתי בבקשה ובנימוקיה והחלטתי לדחותה.

בהחלטה קבע בית המשפט קמא כי המסמכים שגילויים התבקש והשאלות שעליהן נדרש המבקש להשיב הם רלוונטיים לשאלות השנויות במחלוקת והוא הוסיף וקבע כי לא שוכנע שגילוי המסמכים המבוקשים יגרום להפרת החיסיון שעליו מורה סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961 (" החוק").

המבקש טוען כי על בסיס מערכת נסיבות ועובדות זהה לזו העומדת ביסוד התובענה שבבית המשפט קמא כבר הגיש המשיב 1 תובענה לבית משפט השלום בחיפה בת"א 41444-11-10 ובגדר אותו הליך ניתנו החלטות ביניים שלפיהן נדחו בקשות שהגיש המשיב 1 למתן חשבונות וגילוי פרטים בדבר תשלומים שהתקבלו בקשר לעסקאות מקרקעין מסוימות. המבקש מוסיף וטוען כי התובענה בבית משפט קמא אינה מגלה עילה כלפיו, כי אין כל יריבות בינו לבין המשיבים, וכי האחרונים איחרו בהגשת בקשתם לגילוי מסמכים ולמתן תשובות לשאלון. עוד הוא טוען כי ההחלטה נוגדת את חובת החיסיון המוטלת עליו מכוח חוק לשכת עורכי הדין.

מתן רשות לערער על החלטת ביניים מעין זו שבפנינו, מוסדר בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, המורה כך:

"החלטה אחרת של בית משפט שלום בעניין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של בית המשפט המחוזי; רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה."

מהוראה זו מתחייבת המסקנה שאף אם מקבלים את כל טענות המבקש ביחס לטעויות שנפלו בהחלטה, ואדגיש כי איני נוקט כל עמדה בעניין זה, על המבקש להצביע על העילה המצדיקה התערבות בהחלטת ביניים על פי אמות המידה הקבועות בסיפא של סעיף 52(ב) הנ"ל. לשון אחרת, טעות של הערכאה הדיונית בהחלטת ביניים היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לשם התערבות ערכאת הערעור בהחלטה כזו.

בפסיקה עקבית הנוגעת לסוגיית מתן הרשות לערער על החלטת ביניים, ניתן למצוא את הכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות ביניים (רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (טרם פורסם 6.4.09) והאסמכתאות שם) ועל המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בהחלטת ביניים עמד בית המשפט ברע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (טרם פורסם 25.6.07) (" עניין אליהו") שם נאמר כי שאלת מתן הרשות לערער תיבחן בהתאם " למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים" (וראו גם רע"א 6514/10 פלוני נ' ד"ר א' רוזנר (טרם פורסם, 22.5.11)) .

כאמור, כל טענות המבקש מוסבות על עניין אחד, והוא הטעויות שלדידו נפלו בהחלטה, אולם באלה אין די כדי לתת המבקש את הרשות לערער. החלטתו של בית המשפט קמא מצויה כולה בתחום שיקול הדעת המסור לו ביחס לאופן ניהול הדיון בתובענה שבפניו, שיקול דעת אשר על דרך הכלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בו (רע"א 592/07 צמרת גני חדרה (1989) בע"מ נ' זהבה קרטה(טרם פורסם, 27.2.07) והאסמכתאות הנזכרות שם). על אף רוחב יריעת טענות המבקש לא שוכנעתי כי קיימת במקרה זה עילה להתערב בהחלטה.

לא מצאתי ממש בטענת המבקש כי ההחלטה עומדת בסתירה להחלטות חלוטות בהתדיינות שבת"א 41444-11-10 בבית משפט השלום בחיפה. החלטות אלה אינן מחייבות באופן כלשהו את בית המשפט קמא ולא הייתה כל מניעה שהוא יגיע למסקנה שונה בגדר ההליך שבפניו.

טענת המבקש כי מילוי ההחלטה גורם להפרת החיסיון המוטל על המסמכים שברשותו אינה מבוססת די הצורך. זאת מפני שבית המשפט קמא התיר לו לטשטש ולהסתיר כל פרט מזהה הנוגע ללקוחותיו וכן, ובעיקר, מפני שהוראת החיסיון שבסעיף 90 לחוק אינה מחסנת את המסמכים בפני גילוי כי אם בפני עיון בלבד (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 202 (2009)).

מעבר לכך, איני בטוח כלל כי יש בהחלטה כדי לגרום לכך שהמבקש יפר את החיסיון הקיים מכוח סעיף 90 לחוק. הוראת סעיף זה מורה כי:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך-דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על-ידי עורך-הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך-הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם."

מלשון הסעיף עולה שהחיסיון- אשר בעל הזכות לו הוא הלקוח ולא עורך הדין- מוטל על מידע (בין בעל פה ובין בכתב) שנמסר מכוח לעורך דין בקשר עם השירות המקצועי שניתן לאותו לקוח. גילוי המסמכים שעליו ציווה בית המשפט קמא אינו מחייב את המבקש אלא לגלות את קיומם של החוזים ואת שמות הלקוחות שהיו צד לחוזים אלה, תוך שכאמור ניתנה למבקש אפשרות לטשטש כל פרט העשוי להפר את החיסיון. כשזהותם של הלקוחות היא העניין העיקרי שעליו נסבה המחלוקת בבית משפט קמא והוא השאלה שבה עליו להכריע קשה לראות כיצד יכול המבקש להימנע מגילוי מסמכים הנוגעים לכך מטעמי חיסיון, שכאמור ספק הוא חל. 

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ז' שבט תשע"ב, 31 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

עופרי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: